×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא סנהדרין צ׳:גמרא
;?!
אָ
וּכְתִיב {מלכים ב ז׳:כ׳} וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אוֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמוֹת וְדִילְמָא קִלְלַת אֱלִישָׁע גְּרַמָה לֵיהּ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב קִלְלַת חָכָם אפי׳אֲפִילּוּ עַל חִנָּם הִיא בָּאָה אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא וַיִּרְמְסוּהוּ וַיָּמוֹת מַאי בַּשַּׁעַר עַל עִסְקֵי שַׁעַר. (אָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן) מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר י״ח:כ״ח} וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ [אֶת] תְּרוּמַת ה׳ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְכִי אַהֲרֹן לְעוֹלָם קַיָּים וַהֲלֹא לֹא נִכְנַס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁעָתִיד לִחְיוֹת וְיִשְׂרָאֵל נוֹתְנִין לוֹ תְּרוּמָה מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל תָּנָא לְאַהֲרֹן כְּאַהֲרֹן מָה אַהֲרֹן חָבֵר אַף בָּנָיו חֲבֵרִים. א״ראָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן מִנַּיִין שֶׁאֵין נוֹתְנִין תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר {דברי הימים ב ל״א:ד׳} וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַים לָתֵת מנת (לכהנים ולוים) [הכהנים וְהַלְוִיִּם] לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת ה׳ כׇּל הַמַּחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ יֵשׁ לוֹ מְנָת וְשֶׁאֵינוֹ מַחְזִיק בְּתוֹרַת ה׳ אֵין לוֹ מְנָת. אָמַר רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַב יְהוּדָה כׇּל הַנּוֹתֵן תְּרוּמָה לְכֹהֵן עַם הָאָרֶץ כְּאִילּוּ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אֲרִי מָה אֲרִי סָפֵק דּוֹרֵס וְאוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ דּוֹרֵס וְאוֹכֵל אַף כֹּהֵן עַם הָאָרֶץ סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטׇהֳרָה סָפֵק אוֹכְלָהּ בְּטוּמְאָה. ר׳רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף גּוֹרֵם לוֹ מִיתָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:ט׳} וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלוּהוּ דְּבֵי ר״ארַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב תָּנָא אַף מַשִּׂיאוֹ עֲוֹן אַשְׁמָה שֶׁנֶּאֱמַר {ויקרא כ״ב:ט״ז} וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאׇכְלָם אֶת קׇדְשֵׁיהֶם. תַּנְיָא ר׳רַבִּי סִימַאי אוֹמֵר מִנַּיִין לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות ו׳:ד׳} וְגַם הקימותי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לָכֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִכָּאן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה.: (צד״ק ג״ם גש״ם ק״ם סִימָן).: שָׁאֲלוּ מינין אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מחיה מֵתִים אָמַר לָהֶם מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים וְלֹא קִיבְּלוּ מִמֶּנּוּ. מִן הַתּוֹרָה דִּכְתִיב {דברים ל״א:ט״ז} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם אָמְרוּ לוֹ וְדִילְמָא וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה. מִן הַנְּבִיאִים דִּכְתִיב {ישעיהו כ״ו:י״ט} יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שׁוֹכְנֵי עָפָר כִּי טַל אוֹרוֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל וְדִילְמָא מֵתִים שֶׁהֶחְיָה יְחֶזְקֵאל. מִן הַכְּתוּבִים דִּכְתִיב {שיר השירים ז׳:י׳} וְחִכֵּךְ כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשָׁנִים וְדִילְמָא רַחוֹשֵׁי מְרַחֲשָׁן שִׂפְוָותֵיהּ בְּעָלְמָא כר׳כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר ר׳רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר״שרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק כׇּל מִי שֶׁנֶּאֶמְרָה הֲלָכָה בִּשְׁמוֹ בְּעוֹלָם הַזֶּה שִׂפְתוֹתָיו דּוֹבְבוֹת בַּקֶּבֶר שֶׁנֶּאֱמַר דּוֹבֵב שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים. עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה {דברים י״א:ט׳,כ״א} אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם לָכֶם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא לָהֶם מִיכָּן לִתְחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה. וי״אוְיֵשׁ אוֹמְרִים מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה אָמַר לָהֶם {דברים ד׳:ד׳} וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (פְּשִׁיטָא דְּחַיִּים כּוּלְּכֶם הַיּוֹם אֶלָּא אֲפִילּוּ בְּיוֹם שֶׁכׇּל הָעוֹלָם כּוּלָּם מֵתִים אַתֶּם חַיִּים) מָה הַיּוֹם כּוּלְּכֶם קַיָּימִין אַף לעוה״בלָעוֹלָם הַבָּא כּוּלְּכֶם קַיָּימִין. שָׁאֲלוּ רוֹמִיִּים אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה מִנַּיִין שהקב״השֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת אֲמַר לְהוּ תַּרְוַויְיהוּ מִן הַמִּקְרָא הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר {דברים ל״א:ט״ז} וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה. וְדִילְמָא וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אֲמַר לְהוּ נְקוּטוּ מִיהָא פַּלְגָא בִּידַיְיכוּ דְּיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת אִיתְּמַר נָמֵי א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מִנַּיִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֵּה מֵתִים וְיוֹדֵעַ מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת שֶׁנֶּאֱמַר הִנְּךָ שׁוֹכֵב עִם אֲבוֹתֶיךָ וְקָם וְגוֹ׳. תַּנְיָא א״ראָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בר׳בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּדָבָר זֶה זִיַּיפְתִּי סִפְרֵי מינים שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה אָמַרְתִּי לָהֶן זִיַּיפְתֶּם תּוֹרַתְכֶם וְלֹא הֶעֱלִיתֶם בְּיֶדְכֶם כְּלוּם שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים אֵין תְּחִיַּית הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה הֲרֵי הוּא אוֹמֵר {במדבר ט״ו:ל״א} הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִיא עֲוֹנָהּ בָּהּ הִכָּרֵת תִּכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲוֹנָהּ בָּהּ לְאֵימַת לָאו לָעוֹלָם הַבָּא. א״לאֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי וְלֵימָא לְהוּ תַּרְוַיְיהוּ מֵהִכָּרֵת תִּכָּרֵת אִינְהוּ הֲווֹ אָמְרִי לֵיהּ דִּבְּרָה תּוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. כְּתַנָּאֵי הִכָּרֵת תִּכָּרֵת אהִכָּרֵת בָּעוֹלָם הַזֶּה תִּכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא דִּבְרֵי ר״ערַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר {במדבר ט״ו:ל׳} אֶת ה׳ הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה וְכִי שְׁלֹשָׁה עוֹלָמִים יֵשׁ אֶלָּא וְנִכְרְתָה בָּעוֹלָם הַזֶּה הִכָּרֵת לָעוֹלָם הַבָּא הִכָּרֵת תִּכָּרֵת דִּבְּרָה תוֹרָה כִלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם. בֵּין ר׳רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וּבֵין ר״ערַבִּי עֲקִיבָא עֲוֹנָהּ בָּהּ מַאי עָבְדִי בֵּיהּ לְכִדְתַנְיָא יָכוֹל אֲפִילּוּ עָשָׂה תְּשׁוּבָה ת״לתַּלְמוּד לוֹמַר עֲוֹנָהּ בָּהּ לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁעֲוֹנָהּ בָּהּ. שָׁאֲלָה קְלֵיאוֹפַּטְרָא מַלְכְּתָא אֶת ר״מרַבִּי מֵאִיר אָמְרָה יָדַעְנָא דְּחָיִי שָׁכְבֵי דִּכְתִיב {תהלים ע״ב:ט״ז} וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ אֶלָּא כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין עוֹמְדִין עֲרוּמִין אוֹ בִּלְבוּשֵׁיהֶן עוֹמְדִין אֲמַר לַהּ ק״וקַל וָחוֹמֶר מֵחִיטָּה בוּמָה חִיטָּה שֶׁנִּקְבְּרָה עֲרוּמָּה יוֹצְאָה בְּכַמָּה לְבוּשִׁין צַדִּיקִים שֶׁנִּקְבָּרִים בִּלְבוּשֵׁיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. א״לאֲמַר לֵיהּ קֵיסָר לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל אָמְרִיתוּ דְּשָׁכְבֵי חָיִי הָא הָווּ עַפְרָא וְעַפְרָא מִי קָא חָיֵימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
וכתיב [ונאמר]: ״ויהי לו כן וירמסו אתו העם בשער וימת״ (מלכים ב׳ ז, כ). ושואלים: ודילמא [ושמא] קללת אלישע גרמה ליה [לו] שימות כך, ולא מדה כנגד מדה על כפירתו? שהרי אמר רב יהודה אמר רב: קללת חכם, אפילו על חנם (גם אם לא היתה מוצדקת), היא באה ומתקיימת, וכל שכן קללת אלישע שבדין קללו! ומשיבים: אם כן לכתוב קרא [שיכתוב המקרא]: ״וירמסוהו וימת״, מאי [מה] משמעות תוספת ההדגשה ״בשער״, ללמד: על עסקי שער, על שלגלג ואמר שגם אם יפתח ה׳ שערים בשמים לא יהא כן, ולכן נענש מדה כנגד מדה. א אמר ר׳ יוחנן: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר בתרומת מעשר: ״ונתתם ממנו את תרומת ה׳ לאהרן הכהן״ (במדבר יח, כח), וכי אהרן עצמו לעולם קיים שתקויים מצוה זו בו? והלא לא נכנס אהרן עצמו לארץ ישראל, מקום שנותנין לו תרומה, ונמצא שלא התקיים בו הכתוב כלל! אלא מלמד שעתיד אהרן לחיות לעתיד לבוא, וישראל נותנין לו תרומהמכאן לתחיית המתים מן התורה. דבי [בבית מדרשו] של ר׳ ישמעאל תנא [שנינו] מדרש אחר על אותו כתוב: ״לאהרן״ — כוונתו כאהרן, מה אהרן חבר (תלמיד חכם) — אף בניו חברים, שיש להקפיד ולתת מתנות כהונה רק לכהן תלמיד חכם. אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן: מניין שאין נותנין תרומה לכהן עם הארץ?שנאמר: ״ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה׳ ״(דברי הימים ב׳ לא, ד), משמע שכל המחזיק בתורת ה׳יש לו מנת, ושאינו מחזיק בתורת ה׳אין לו מנת. אמר רב אחא בר אדא אמר רב יהודה: כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס (הורג במכה) ואוכל, ספק אינו דורס ואוכל ומניח את טרפו חי — אף כהן עם הארץ שניתנה לו תרומה, ספק אוכלה בטהרה כראוי, ספק אוכלה בטומאה ובאיסור חמור. ר׳ יוחנן אמר: אף גורם לו לכהן זה מיתה, שנאמר בדיני תרומות: ״ומתו בו כי יחללהו״ (ויקרא כב, ט), ללמד שאם יאכלו הכהנים תרומתם בטומאה ויחללוה על ידי כך, חייבים הם מיתה לשמים. דבי [בבית מדרשו] של ר׳ אליעזר בן יעקב תנא [שנה החכם]: אף משיאו עון אשמה, שנאמר: ״והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם״ (שם טז). ב תניא [שנויה ברייתא], ר׳ סימאי אומר: מניין לתחיית המתים מן התורה?שנאמר על אבות האומה: ״וגם הקמתי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען״ (שמות ו, ד). ״לכם״ לא נאמר, שאין הכוונה לומר שהתקיימה ברית האבות בנתינת הארץ לבני ישראל, אלא ״להם״ לאבות עצמם — מכאן לתחיית המתים מן התורה שעתידים הם לחיות ולרשת את הארץ ויתקיימו בהם דברי ה׳. (צד״ק ג״ם גש״ם קם סימן). שאלו מינין את רבן גמליאל: מניין שהקדוש ברוך הוא מחייה מתים? הביא ואמר להם ראיות מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים, ולא קיבלו ממנו. מן התורהדכתיב [שנאמר]: ״ויאמר ה׳ אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם״ (דברים לא, טז), אמרו לו: ודילמא [ושמא] אין ההפסק בכתוב כפי שאתה עושה וצריך לקרוא ״וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ״ (דברים לא, טז). הביא להם ראיה מן הנביאיםדכתיב [שנאמר]: ״יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל״ (ישעיה כו, יט). אמרו לו: משם אין ראיה לתחיית מתים לעתיד, ודילמא [ושמא] מדובר רק במתים שהחיה יחזקאל? הביא להם עוד ראיה מן הכתובים, דכתיב [שנאמר]: ״וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים״ (שיר השירים ז, י), כלומר, לעתיד לבוא יחיו וידובבו שפתי ישני עפר. אמרו לו: ודילמא [ושמא] רחושי מרחשן שפוותיה בעלמא [רוחשות שפתותיהם בלבד] בלא קשר לתחייה, וכפי שאמר ר׳ יוחנן. שאמר ר׳ יוחנן משום (בשם) ר׳ שמעון בן יהוצדק: כל מי שנאמרה הלכה בשמו בעולם הזה, שפתותיו דובבות (נעות) בקבר כחוזר ואומר אימרה זו, שנאמר: ״דובב שפתי ישנים״. עד שאמר להם רבן גמליאל מקרא זה כראיה: ״למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה׳ לאבתיכם לתת להם״ (דברים יא, כא), ״לכם״ לא נאמר אלא ״להם״, שעתידים האבות לחיות ולרשת את הארץ — מיכן לתחיית המתים מן התורה. ויש אומרים כי מן המקרא הזה אמר להם: ״ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כלכם היום״ (דברים ד, ד), והרי פשיטא [פשוט] ש״חיים כלכם היום״, שהרי הוא פונה לאנשים חיים ומדבר אליהם, אלא אפילו ביום שכל העולם כולם מתים אתם חיים, כלומר, מה היום כולכם קיימיןאף לעולם הבא כולכם קיימין. שאלו רומיים את ר׳ יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ומנין שהוא יודע מה שעתיד להיות? אמר להו [להם]: תרווייהו [שניהם] למדים מן המקרא הזה, שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה״ (דברים לא, טז), הרי שנאמר שימות משה ויקום, ומכאן לתחיית המתים ולידיעת הקדוש ברוך הוא את העתיד להיות. והקשו לו: ודילמא [ושמא] יש לקרוא: ״וקם העם הזה וזנה״? אמר להו [להם]: נקוטו מיהא פלגא בידייכו [החזיקו על כל פנים חצי בידכם], כי מכאן נלמד לפחות שיודע ה׳ מה שעתיד להיות. איתמר נמי [נאמר גם כן] כעין זה בשם אמוראים, אמר ר׳ יוחנן משום ר׳ שמעון בן יוחאי: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות?שנאמר: ״הנך שכב עם אבתיך וקם״. תניא [שנויה ברייתא]: אמר ר׳ אליעזר בר׳ יוסי: בדבר זה זייפתי, כלומר, הוכחתי את שקרם של ספרי כותים, שהיו אומרים אין תחיית המתים מן התורה. אמרתי להן: זייפתם תורתכם, ולא העליתם בידכם כלום. שאתם אומרים אין תחיית המתים מן התורה, הרי הוא אומר ״הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה״ (במדבר טו, לא). ״הכרת תכרת״ אתם מבינים שימות האדם בעולם הזה. ״עונה בה״לאימת [לאימתי]? לאו [האם לא] לעולם הבא, הרי שיש עולם הבא, והוא רמוז בתורה. אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: ולימא להו תרוייהו [ושיאמר להם את שני הדברים] מ״הכרת תכרת״! כפי הדרשה: ״הכרת״ — בעולם הזה, ״תכרת״ — לעולם הבא! ומשיבים: אינהו הוו אמרי ליה [הם היו אומרים לו]: דברה תורה כלשון בני אדם ואין להוכיח דבר מן הלשון הכפולה. ומעירים: דבר זה הוא כתנאי [כתנאים] שבאמת נחלקו באותו כתוב, ששנינו: כוונת הכתוב ״הכרת תכרת״ היא: ״הכרת״בעולם הזה, ״תכרת״לעולם הבא, אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו ר׳ ישמעאל: והלא כבר נאמר בהמשך הענין לשון נוספת של כריתות, ״את ה׳ הוא מגדף ונכרתה״ (במדבר טו, ל), וכי שלשה עולמים יש? אלא ״ונכרתה״ פירושו — בעולם הזה, ״הכרת״לעולם הבא, והחזרה ״הכרת תכרת״ אינה באה ללמד דבר, כי דברה תורה כלשון בני אדם בלשונות כפולים אלה. ושואלים: בין לר׳ ישמעאל ובין לר׳ עקיבא ״עונה בה״ מאי עבדי ביה [מה עושים הם בו]? מה משמעות כתוב זה לשיטתם? ומשיבים: לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא]: יכול יענש בכרת אפילו עשה תשובה?תלמוד לומר ״עונה בה״לא אמרתי שייענש כך אלא בזמן שעדיין עונה בה. ג מספרים: שאלה קליאופטרא מלכתא [המלכה] את ר׳ מאיר, אמרה: ידענא דחיי שכבי [יודעת אני שהמתים יחיו], דכתיב כן נאמר]: ״ויציצו מעיר כעשב הארץ״ (תהלים עב, טז), שכשם שצומח העשב כן יחזרו המתים לחיים. אלא כשהן עומדין, האם הם עומדין ערומין או בלבושיהן עומדין? אמר לה: קל וחומר מחיטה, ומה חיטה שנקברה ערומה, כלומר, בלא מוץ וכיסוי, הריהי יוצאה כשהיא צומחת בכמה לבושין של קש, צדיקים שנקברים בלבושיהן — על אחת כמה וכמה שיקומו לבושים. אמר ליה [לו] קיסר לרבן גמליאל: אמריתו דשכבי חיי [אומרים אתם שהמתים יחיו], הא הוו עפרא [והרי הם נעשים עפר], ועפרא מי קא חיי [ועפר האם יכול הוא לחיות]?מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144